שגרה מקווננת מכוננת

קצת ועוד על ימי שגרת הקורונה במרחב הכפרי שלנו. זמן ניתוק מצד אחד, ומצד שני, חיבור . תקופה יפה לשימור

קצת לפני ה 19.3 עברו עלי שבועיים שגרתיים למדי. סיור בירושלים בהדרכת אחד ממורה הדרך הנפלאים שפגשתי, מרדכי אברהם ( פוסט ירושלים יעלה בקרוב) , סיור משפחות בשמורת נחל עמוד וסדנת צילום בנייד בסמטאות בית ג'אן לקבוצת המתנדבות , במסגרת עבודתי ברשות הטבע והגנים. השגרה הייתה שגרתית למדיי.. בכנסיית הקבר אלפי אנשים, כפר בית ג'אן וגם בשבת, ממש לפני הכניסה לסגר , עוד ביקרנו בנמל תל אביב וצילמנו צילומים שגרתיים :של גרפיטי עם הכיתוב TOGETHER, פלפלים צבעוניים בבסטה (שבסגר לא יכולנו כבר למצוא) , הרבה שוטים של דלתות ומנעולים (האם סימן לבאות ?) . מי חשבה שתוך שבוע , אני יהפוך לטלטול שיושבת בבית בלי אותה שגרה. הבנתי שהתמונות יישארו זיכרונות, תערוכה קהילתית, לא תתקיים בבית ג'אן וכל התכניות ל 2020 מוקפאות. השגרה , כמו ביצה שברירית , עמידה באופן יחסי, אך שברירית לפיצוח. בעלת קליפה שעוטפת מכלול ובפנים, התרחשות מתפוצצת.

7 דברים שגרמו לי לחבב את הקורונה

אחד הדברים שלמדתי כבר בתחילתו של המשבר, היה תפעול תכנת ZOOM במחשב. בתחילה קיימנו זום רב משפחתי, זום מומולדת וזום ליל סדר חגיגי. עד כאן הפאן, התלוצצנו עם החלפת רקעים, ברכות , משחקים ושיתופים , אפילו במצטבר יותר מכרגיל. כשהתקיימה אספת הורים שכבתית בזום למתבגרת שלי, בום, קלטתי, שבאמת השגרה הזומזומית, יוצרת משהו חדש. מבית הספר קיבלנו הנחיות,להחזיר את הילדים לשגרת שינה סטנדרטית ,לטפח מיומנויות חדשות ומידית. טיפוס משימתי שכמותי, ישר ניגשת לביצוע. ולאחר שיחה עם המתבגרת הבנתי שזה הרבה יותר מורכב. זה לא כמו בחדשות שאדון ברבש מוריד הנחיות.. כאן ,הפרשנות זורמת יותר, דורשת ממני לגייס הרבה סבלנות והתמודדות .

בהתחלה, הייתי על אוטומט. טופס טיולים מהיר לפני החל"ת , הזדכתי במהרה על הציוד והרכב ומסרתי מפתחות. אט אט הימים הראשונים נראו כמו קייטנה.. אבל לא. הרגשתי שאני רוצה לצאת מהבית והבנתי, שאני לא יכולה . בכל מקרה, מכאן לשם ובין לבין. מה חדש?

  1. תפעול מברגה- תמיד רציתי לדעת להבריג ולקדוח..אז ההצלחה הייתה חלקית. הדור הצעיר לקח את המושכות במקום חירור הקיר בסלון ע"י אמא.
  2. קפצתי לשולה משתולה השכנה במושב הסמוך, לקנות קובה קפוא לשבת , עם הטעמים של הגליל בתוך הצלחת של שישי.
  3. ישבתי מול הנוף, החלטתי החלטות, בהיתי, נמנמתי ופצחתי בדיאטת ניקוי של צמחים ושלל ירקות.
  4. הטבע רק חיכה לכולנו .שנזכיר לעצמינו שהוא הדבר האמיתי ולא משהו לסופ"ש בלבד. הפכנו במהרה לחמישייה הסודית, בהרכב מלא. בלי יומן ולו"ז . אין תירוצים יצאנו לסובב קיבוץ , מדי יום ובמקום להשמין, הצרנו היקפים.
  5. שכלול יכולות- זמן של נחת בטבע הוליד הרבה תמונות יפות. קצת מעבר ל 100 מטרים. פרחים ועצים דוגמנים .זמן ללמוד לערוך, ולהתמקצע עוד ועוד..
  6. ספיחס – הריסטרט כלל גם פרידה מרעמת התלתלים הכי בולטת שהייתה על ראשי.. הפכתי לקצוצה. בלי תכנון ובלי ספר מקצועי . רק אני והקרחת שלי.
  7. הסינר הרומני מסבתוש חיכה לי במגירה, מצאתי זמן לתרגול טכניקות חדשות, תבלינים וטעמים חדשים במטבח, בלי גלוטן ועם המון יצירתיות.

שגרה זומזומית- מסתגלים ונהנים

כולנו עברנו את השינוי הזה. מיצורים חברתיים, התכנסנו למשפחה גרעינית 24/7.
הבידוד החברתי זה לא מצב צבירה פשוט, לנוער ולילדים שרגילים להיות באינטראקציה חברתית.  כמה שחשבנו שהם אוהבים מסכים (זה נכון) , הם מתגעגעים לבית ספר והמסך קצת נמאס. הילדים מתגעגעים לשגרה. אני רוצה לומר להם: גמאני רוצה שגרה..9 שעות עבודה, הגשמה, מפגש עם אנשים, משמעות, עשייה, בית קפה, טבע ושוב טבע וגם ים.. אבל מה לעשות ? צריך להסתגל ולהבין שהמציאות משתנה.
ה ZOOM הפך להיות החבר הוירטואלי החדש של נותני השירות. למאמנת לכלכלת הבית, לשיחה עם סבתוש בת 91 וגם להרמת כוסית וישיבות צוות ..המסך הזה,הוא חד מימד אמנם, וזה מה שיש לנו כעת.

הפשטות- כמה פשוט ככה נוגע
עשינו על האש , רק אנחנו. ערב קומזיץ,ערב המבורגרים, גלגלנו עלי גפן מהגינה , הכנו מופלטות ויצא ממש בסדר – טיפחנו שגרה של ביחד, רק המשפחה הגרעינית , כולל מרק עוף ליל הסדר . במימונה, יצאנו בקלאב קאר לשמח את הקיבוץ בצהלולים .

מחשבים מסלול מחדש.
תרגלנו את הביחד, חידדנו את החושים, את היכולת לבשל,לתקשר להכיל,לקבל,לתת ולמדנו גם להתבטל
אחת התובנות שלמדתי,  לא לתכנן , לסגור את היומן ולחפש את ה'יש' בגל הראשון שמציף את כולם. הטיול לצרפת לחתונה של אחי , התבטל, הסיורים והאירועים בגזרת הגליל המערבי , כמו בכל מקום בגלובוס, התבטלו . היומן חלק..דף חלק.

לומדים להכיר

כולנו פנויים כעת לתפעל את הליבה של חיינו , לחזק ולהתחזק במה שקצת הזנחנו כאשר במירוץ היומיומי רצנו. ממוקדי מטרה לעבור שבוע , לא הספקנו , כנראה, ליהנות מספיק . כמעט לכל הדברים שדחינו.

עכשיו יש זמן לגינה ולפינה במרפסת ובואו ננכש קצת עצבים,כלומר עשבים.


אז בין שתילת פטרוזילה ,קיצוץ לבנדר, אפיית עוגה ושאר טובין ומטיבין החלטתי שהשגרה הזו היא חוויה מתמשכת ולא גרועה בכלל. זה אמנם לא פוסט סיכום עדיין אבל בהחלט קצת תובנות

קצת ועוד בסיכום קצר

שיתוף:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים נוספים

ראש פינה – אמנות מקומית יוצרת

ראש פינה – אמנות מקומית יוצרת

תיירות, אמנות והכרות עם אם המושבות ראש פינה עת קורונה, זמן להכיר ולבקר

שגרה מקווננת מכוננת

שגרה מקווננת מכוננת

קצת ועוד על ימי שגרת הקורונה במרחב הכפרי שלנו. זמן ניתוק מצד אחד, ומצד שני, חיבור . תקופה יפה לשימור

אירוח בייתי על ההר- בקיבוץ אדמית

אירוח בייתי על ההר- בקיבוץ אדמית

אירוח זה מילה מלאה כרימון.. אמנות אמיתית שניתן גם לרכוש (וגם לא). אני התחלתי לארח מגיל צעיר. זה התחיל באירוח

אז בין שתילת  פטרוזיליה בגינת הירק, אפייה ושאר טובין ומיטיבין..

החלטתי שהשגרה הזו היא חוויה מתמשכת לא גרועה בכלל.. לגזור ולשמור

ממני, טלטול
גלילה לראש העמוד

רוצה לקבל מטלטול עדכונים של חוויות יוצאות מגדר הגליל?

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
דילוג לתוכן