צילום ותיעוד שגרת קורונה ובכלל
היו לי בחיי מספר פעמים הפוגות. הפוגה לשמירת הריון ,הפוגה לפני או אחרי , אבל שום דבר לא דומה לעת הנוכחית. בעיצומו של סגר מספר 3 , נסכם ונאמר, שיש פה שינוי מהותי ובעיקר מגבלות התכנסות ויציאה שמזיזות אותנו ומחייבות הרבה הרבה יצירתיות. אני בוחרת בהפוגה , אבל מבלי להפיג את היצירתיות.
בשעות אחה"צ פתחנו בהרגל , שהפך לשגרה, אם לחשוב על זה שאנחנו ככה כבר ממרץ 2020, לטייל בשבילים הסובבים את הקיבוץ. זה הזמן להגיד תודה על הבחירה לגור בגליל וליהנות מקרבה משמעותית ואמיתית למשאב הכי משמח שיכולנו לבקש, הטבע . הליכות בשלוליות, בפריחה, בחמסין..כבר עברנו מחזור שלם בטבע ודומה שהוא לא נח ויודע היטב מה טוב בשבילו.
How I envy people who can walk! Do not stop
מה תמונה יכולה לעשות לנו ?לבלוטות ? לזיכרונות? לתחושות ? המון!! והרבה מעבר למה שאנחנו חושבים.
אז במסגרת השגרה או ההפוגה, גם שבוע שעבר יצאנו לסיבוב של 15:30, דרך אגב, זה כבר די סטנדרטי ואף אחד לא מרים גבה או שואל אם אתה בחופש? פשוט שואלים מה נשמע ונהנים מתשובה וחיוך בתמורה. אז יצאנו לסיבוב לכיוון המגדל, מצד ימין ילד צוהל , שעד לפני רגע התלונן שהקמתי אותו מהדיון האינטרנטי במחשב עם החברים ומצד שמאל צ'ילי הכלבה שלנו שטיול תמיד מרחרח לה טוב באף, והאיש שלי מלפנים שתמיד יודע ומכיר את השבילים ..ואני אחריו. ובום, תפסתי שוט משגע !! מן רגע כזה שבו אתה יושב עם פומלה עסיסית בתצפית קסומה ואומר לעצמך: "ביום רגיל ,בשעה 15:30 זה רק אמצע יום העבודה שלי".
הגענו הביתה ושלחתי את התמונה הרגעית המיוחדת שהנצחתי בווטצ'אפ המשפחתי . התגובה הכי מרגשת הייתה של סבתא שלי שכתבה לי שהיא ממש מקנאה. סבתא, בת 91 , אחת הנשים המדהימות בעולם, אופטימית חכמה מצחיקה ונבונה ..אז במה יש לקנא? לקח לי כמה שניות להבין.
רגע שכזה. עם הנוף של חניתה וראש הנקרה ושמש אחרונה מלטפת
צילום תמונות ותיעוד – הצילום כיומן ויזואלי
אז אם פעם צילמנו במצלמה עם עדשה גדולה והרבה טכניקות , היום יש לנו את הנייד ומצלמים המון. התמונות בנייד עבורי הם יומן ויזואלי ממשי לחוויות . בואו, גם העבודה שלי היא יומן בפני עצמו, כיף אמיתי שאני מוצאת בו תמיד זריקות צבעוניות שמקפיצות לי את השגרה. וכשאין שגרה ,עבודה סיורים וטיולים , מתחילים לצלם כל מה שקרוב ואולי בגלל שהוא קרוב וטוב, גם לא ראיתי אותו לפני
אני מצלמת המון, בלי סינון. משקיעה בזה לא מעט ומתחילה להבין ולהזדהות עם החלום של ילד ישראלי טיפוסי, זיכרון בלתי מוגבל בנייד, כזה שמאפשר לך לצלם בלי לחשוב.
1990 – ואני שם יושבת בנחת ומביטה על האיש שלי
אמא , את נולדת במאה הקודמת
אז איך אפשר להסביר לילד שלי מה היה פה פעם? אני מנסה. אני עוצמת עיניים, מדמיינת איזה תמונה עולה לי מפעם? קשה לבחור. איך פעם נסענו לנואיבה לקייטנת גלידה וכל מה שארזתי זה בגד ים, חלילית ושמיכה? פשוט בלי הרבה הכנות, והפריט חובה שנקרא אוכל, סליחה, סוללה לנייד. זה נכון, אתה צודק דורון, נולדתי במאה הקודמת.
אבל איזה כיף זה ! פשוט כיף להיות כזו של פעם. ואני מחפשת תמונות להסביר לו איך היה פה פעם.
רק אני המשקפת ובגד ים ירוק
אני פותחת את האלבום המצהיב, ויש לי רק אחד בבית , כל תמונה בו היא סיפור מפעם. תמונות ילדות עם חיוך ומשקפת, תרמיל, תמימות , סומק בלחיים וכובע טמבל . תמונה נוספת שלי ושל בן זוגי במערת קשת , שם פרשתי ידיים בין שמיים לארץ , הרי למה שיהיו לי בכלל דאגות?
בין שמיים לארץ- מערת קשת
#אתגר מטיילים בתמונות – רלוונטי או שרמנטי?
לפני שבועיים, ישיבת זום של צוות מגזין התיירות, בו אני חברה , החלטנו שזה הזמן להוציא לפועל את אתגר
#מטיילים בתמונות. כשהגינו את הרעיון, לא ידענו כמה תמונה יכולה לדבר ולספר וכמה היא משמעותית.
כמה תמונה יכולה להיות רלוונטית כעת שאי אפשר להניע את הרכב? תתפלאו.
כשאי אפשר לצאת בחוץ, אז לא. לא יוצאים, לפחות לא כמו שרגילים. זמן הפוגה, יצאנו לפרסומות. זמן דגירה, זמן בישול, זמן תכנון.
ממש כמו הבן שלי שהחליט שמעכשיו הוא מתכנן את הטיול בר מצווה ( יש רק עוד 650 יום) ממש כמו פעם שחיכינו להחתים דרכון ולברוח קצת.. אז מה רע בלשבת ולחלום?
TO TRAVEL- LIST
אז גם אני פותחת רשימה, פותחת מחברת ,פותחת ספריה. יש לי מספיק רעיונות לאן לטייל אחרי הסגר וגם המון המון מקומות שהבטחתי לבקר ולהגיע ,לסקר , להכיר ולכתוב. יש לי מחברת אחת צהובה מטריפה שקיבלתי מחברתי האהובה רינתה, היא הנבחרת למשימה שכזו .
אז מה אני מחליטה?
לצאת לערבה, לחזור למכתש רמון , להספיק לעמק האלה, לשדה אליעזר או לנחל נעמן בגליל מערבי .וזוהי השורה הראשונה , בדף הראשון. מוזמנים להיכנס אלינו לקבוצה לקרוא על כל ההמלצות שעלו באתגר המטיילים בתמונות וגם לשלוח לנו עוד ועוד חלומות שלכם, בתמונות. פייסבוק: תיירות בישראל – מגזין טיולים
תמונה 1 – תנו לי רק תמונה אחת טובה
תנסו לבחור תמונה אחת מכל שנה בחייכם, הצלחתם? תמונה אחת מההיריון, אחת מהצבא ואחת מהחתונה, הצלחתם? תרגיל טוב בכתיבת תוכן , בדיוק, בבחירת מסרים ואז גם תדפדפו.. כמו פעם, שישבנו עם התה
המר של סבתא , עם השיבה והסוכר והשווצנו באלבום ..אני אישית ממש מתגעגעת.
תמונה נוטעת חלום – נוטעת ציפייה – נוטעת תקווה
טיול וירטואלי- לעידוד הסקרנות והדמיון
אם הייתי מוצאת את הנוסחה לעידוד הסקרנות והיצירתיות של בני הנוער בביתי ..וואלה, היה לי יותר נחת רוח בחיים. בעיני, וגם אם מטיילים בדמיון זה לא רע בכלל, סיור וירטואלי. אבל אני לא תמיד קובעת
לפני חודשיים יצאתי לסיור שכזה עם נתנאל בשמי ים המלח, חשבתי שהנוער בבית יצהל ויעמוד ליד המחשב בתור למי יצפה איתי ברחפן של נתנאל? אפילו יריבו מי יוצא איתי לשייט בים המלח.. זה לא קרה. אבל אני ממש נהנתי. מהבית בצפון הרחוק, על הגבול , אני צופה בים המלח, צופה בישוב אבנת, השכנים עושים לי שלום ..יצאתי בהיי. (ממליצה בחום רב לעקוב אחרי נתנאל. שמאז פרח , פיתח וממשיך ליזום המון המון דברים מרתקים ) נתנאל שלזינגר – פייסבוק
הסיור הוירטואלי התממש איך שהתאפשר, קפצתי לשם למקום האמיתי לסדנת צילום מופלאה בנייד 'מתחת לאף' . פטריית מלח – היא ואני שרנו שירת פלאים משמחת. חלמתי עליה חודשיים לפני, וזה קרה. נתלי תמיר- מתחת לאף פייסבוק
חלמתי אז באתי – צילמה: עומר לביא סדנת צילום בנייד 'מתחת לאף'
אז תמשיכו לצלם – תמשיכו לתעד – ותמשיכו לטייל בתמונות
תודה ענקית לגלית קידר והוד בן בנימין השותפים למיזם ותודה לכל מי שהשתתף באתגר #מטיילים בתמונות
מוזמנים לפנות אלינו למייל בכל שאלה: למייל
רק תשאירי לי מקום לחבק חזק חזק, בטיולים הקרובים.
פוסט מעלף חושים
בטח לחבק!! הכי חזק ומכיל שאפשר. כמה זמן אפשר להמתין בסבלנות
אני אוהבת את האופטימיות שלך בתוך המצב הזה
משקפיים ורודים תמיד היו האהובים עלי, קשיים או עצירה הם הזדמנות בעיניי.